רש"י על בראשית ג׳:ה׳

« רש"י על בראשית ג׳:ד׳ רש"י על בראשית ג׳:ו׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

כל אומן כו'. דקשה לרש"י אדרבה היה לו להקב"ה להאכילם כדי שיהיו חכמים ויודעים טוב ורע ומתרץ כל אומן שונא בני אומנתו:

1 מזרחי פתח ↗

כל אומן שונא בר אומנותו מן העץ אכל וברא את העולם. בב"ר דאם לא כן מאי כי יודע אלהים וגומ' והייתם כאלהים אדרבה היא הנותנת שיצום לאכול ממנו כדי שיהיו כאלהים להבין ולהשכיל:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי יודע, כל אומן שונא את בני אומנותו וכו'. ראה שפתי חכמים אות ד. ומכל מקום צריך לומר ששנאה זו אינה מוסבת על דבר שיש כי אם על שלא יהיה, האומן מבקש להישאר בלא מתחרה. פ' בראשית תשס"א

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1590 פירוש - בכל מעשה בראשית נאמר "אלקים" להראות שהבריאה נעשתה במדת הדין כפי שיבאר בסמוך ד"ה ואמנם הפירוש, ושם הערה 1640, להלן פ"ב מ"ח ד"ה אם למדת, ובתפארת ישראל פ"ו קב.. והעומק בזה הוא שהבריאה עצמה היא מעשה דין, משום ש"כאשר יגזור ההויה כפי המשפט אשר ראוי" אזי ההויה היא שלב שני, המבוססת על השלב הקודם, שהוא "המשפט אשר ראוי". באופן שמעשה ההויה הוא פועל יוצא ותולדה מהסדר הראוי שקדם למעשה ההויה. וכך הדיין הפוסק דין, הרי לפני עצם פסק הדין, הדיין מחשב מהו הדין הראוי, ורק לאחר מכן הוא מחיל על הנדונים את הדין התואם לסדר הראוי. וכאשר נעשה מעשה שהוא תולדה למחשבה שקדמה לו, אזי יש במעשה זה משום עשיית דין. ונקודה זו תבואר יותר בהמשך. וכן כתב בגבורות ה' פס"ה שב:, וז"ל: "בכל מעשה בראשית נאמר 'אלקים', שבא השם הזה על שהוא יתברך פועל הכל". וצרף לכאן שפתוי הנחש היה בראשית ג, ה "והייתם כאלקים", ופירש רש"י שם "יוצרי עולמות".

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

118 כן כתב למעלה הקדמה ראשונה כג, ויובא בסמוך הערה 121. ולמעלה פט"ז עח. כתב: "משה רבינו עליו השלום... היה ראוי להיות מושל על מצרים, כדכתיב שמות ז, א 'ראה נתתיך אלהים לפרעה וגו''". ופירש רש"י שם "נתתיך אלהים לפרעה - שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין". ורש"י בראשית ג, ה כתב: "והייתם כאלהים - יוצרי עולמות".

1 כי ידע. כָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ, מִן הָעֵץ אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם בראשית רבה:

2 והייתם כאלהים. יוֹצְרֵי עוֹלָמוֹת בראשית רבה:

1 גור אריה פתח ↗

כל אומן שונא בני אומנתו. דאם לא כן, מאי זה שאמר "כי יודע אלקים וכו'", דאדרבה בשביל זה יאכלו, כדי שיהיו כאלקים יודעי טוב ורע כ"ה ברא"ם:

1 משכיל לדוד פתח ↗

כי יודע וכו׳ מן העץ אכל וכו׳ לכאורה הא לא מתוקם אלא למ״ד שג״ע נברא קודם בריאת העולם כדכתי׳ לעיל בפ׳ גן בעדן מקדם דאילו למ״ד שנברא אח״כ היכי האמינה במה שא״ל מן העץ אכל וברא הרי הבריאה קדמה להווייתו וא״כ תיקשי דהואיל ורש״י ז״ל תפס אידך שיטתא כדלעיל איך כתב כאן דרשה זו. מיהו לק״מ דאפי׳ לשיטת המדרש שהביא רש״י לעיל מ״מ בתחלה נבראו כל האילנות שבגן עדן ואח״כ נבראת האשה כידוע והילכך הואיל ולא ראתה בריאת העץ היה לה מקום להתפתות ולהאמין דברי הנחש:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

859 שבכל מעשה בראשית נאמר "ויאמר אלקים" בראשית פרק א, הרי שהבריאה נעשתה במידת הדין, כי שם "אלקים" מורה דין ב"ר לג, ג. וכן כתב בתפארת ישראל פ"ו קב.. וראה למעלה הערה 153. וזהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולדוגמה, בדר"ח פ"ב מ"ח פו. כתב: "כל הנבראים נבראו בדין ובמשפט... כי מה שברא הקב"ה - ברא במידת הדין, כמו שנאמר בכל מעשה בראשית שם 'אלקים', שהוא מדת הדין", וכן כתב בדר"ח פ"א מי"ח נז:, בתפארת ישראל ס"פ כו ת:, שם פמ"א תרמט:, גבורות ה' הקדמה ראשונה ד, שם פס"ה שב:, ח"א לנדרים לט. ב, טז., ח"א לסנהדרין קי. ג, רסו:, ועוד. ובח"א לב"מ פח. ג, נב. כתב: "כי בבריאה נאמר בכל הפרשה 'אלקים', היינו לעניין היציאה אל הפעל, שהיה נברא מכח דין, שהיה הדין נותן שיהיה נברא, ובדין נברא". וכן כתב להלן בבאר הששי ד"ה וזה שאמר, ושם בהערה 95. וראה הערה 1312. וצרף לכאן, שפתוי הנחש היה בראשית ג, ה "והייתם כאלקים", ופירש רש"י שם "יוצרי עולמות".

« רש"י על בראשית ג׳:ד׳ רש"י על בראשית ג׳:ו׳ »